23 Jan
16 טעויות שמורים יכולים להימנע מהן בעבודה עם תלמידים דיסלקטיים

23 בינואר, 2025

מאת אוריין

לאורך השנים חוויתי חוויות מגוונות עם מורים – חלקן חיוביות וחלקן מאתגרות. עם חלק מהמורים היה לי את המקום לשוחח על הדברים, ומשם למדנו יחד איך לבנות אמון ולשפר את התהליך. עם אחרים נאלצתי להתמודד לבד, ללמוד ביני לבין עצמי. אני יודעת שלרוב המורים היו כוונות טובות, גם כשהתמודדו עם 30 תלמידים במקביל – כשלכל אחד מהם צרכים ייחודיים. 

ובכל זאת, היו טעויות מסוימות שהקשו עליי בתקופת בית הספר. במקרים רבים, שיחה פתוחה עם המורים על האתגרים האלו הובילה לשיפור משמעותי בחוויית הלימודים שלי. 

המטרה של הפוסט הזה היא לא לבקר או להאשים, אלא להציע כלים ותובנות שיאפשרו למורים לקבל מבט נוסף על החוויה של התלמיד הדיסלקטי. חלק גדול מההמלצות כאן ניתנות ליישום כאשר יש בסיס של אמון ותקשורת בין המורה לתלמיד.



טעות מס' 1: לדרוש מהתלמיד להקריא טקסט לפני הכיתה

עבור תלמידים עם דיסלקציה, בקשה להקריא טקסט בפני הכיתה עלולה להיות חוויה משפילה וקשה במיוחד. כאשר התלמיד מתבקש להקריא את תשובתו או כל טקסט אחר ונכשל בכך מול חבריו לכיתה, תחושת המבוכה יכולה לפגוע בביטחון העצמי שלו ולהוביל לרתיעה מהשתתפות פעילה בשיעור. 

כדי להימנע ממצבים כאלה:

  • וותרו על קריאה פומבית: אפשרו לתלמידים לבחור אם להקריא את תשובתם, ואם הם מעדיפים שלא, כבדו זאת.
  • עודדו דרכי ביטוי חלופיות: תנו לתלמידים להציג את תשובותיהם בעל-פה.
  • חזקו את תחושת הביטחון: אם הקריאה נחוצה, עשו זאת בפרטיות או בסביבה שבה התלמיד מרגיש בנוח, והימנעו מהפעלת לחץ חברתי.

גישות אלה יאפשרו לתלמיד לשתף פעולה בלמידה מבלי להרגיש חשוף ופגיע, ובכך יסייעו לו להמשיך להתקדם בביטחון.


טעות מס' 2: לדרוש מהתלמיד להעתיק מהלוח

עבור תלמיד עם דיסלקציה, דרישה להעתיק מהלוח עשויה להפוך לשיעור שלם של חרדה ותסכול. פעולת ההעתקה לא תורמת ללמידה שלו, ולעיתים אף יוצרת תחושת עומס שמובילה להתנהגות מפריעה בכיתה. גם ניסיון להסתמך על העתקת החומר ממחברות של חברים לאחר השיעור אינו מהווה פתרון מספק בשל קושי אפשרי בפענוח כתב היד שלהם. 

כדי להימנע ממצבים כאלה:

  • שתפו חומרים מראש: שלחו את המצגת או סיכומי השיעור לתלמידים מראש, כך שהמידע יהיה נגיש ללא צורך בהעתקה.
  • אפשרו צילום של הלוח: תנו לתלמיד לצלם את החומר במקום להעתיק אותו ידנית.
  • התרכזו בתוכן ולא בטכני: העמידו את הדגש על הבנת החומר ועל דיון פעיל בכיתה, ולא על מטלות טכניות כמו העתקה, שאינן מקדמות את הלמידה.

שינויים פשוטים אלו יפחיתו את הלחץ על התלמיד, יאפשרו סביבת לימוד פרודוקטיבית יותר, וימנעו הפרעות מיותרות בכיתה.


טעות מס' 3: לסרב לתלמיד להקליט את השיעור או לצלם את הלוח

כאשר מורים אוסרים על הקלטת השיעור או צילום הלוח, הם מונעים מהתלמיד כלים חיוניים לחזרה על החומר בצורה המתאימה לו. האפשרות להקליט, לצלם או לקבל חומרים דיגיטליים מאפשרת לתלמיד להתרכז בהבנה במהלך השיעור, במקום במאמץ להעתיק. 

כדי להקל על תהליך הלמידה:

  • אשרו הקלטות וצילומים: אפשרו לתלמיד לתעד את החומר בדרכים המועילות לו.
  • שתפו חומרים דיגיטליים: שלחו לתלמיד את המצגת או סיכומי השיעור באופן מסודר.
  • שמרו על ויזואליות זמינה: תמונות מהלוח או חומרים כתובים יכולים לשמש את התלמיד ככלי עזר חשובים להמשך.

פעולות אלו מפנות את התלמיד להתמקד בלמידה משמעותית ומפחיתות לחצים מיותרים.


טעות מס' 4: להתעקש על זמני הגשה

התעקשות על עמידה בזמני הגשה אחידים, במיוחד כשמדובר בתלמידים דיסלקטיים המתמודדים עם מכשולים לוגיסטיים – כמו הצורך בהקראה אנושית או בהמרת קבצי טקסט לאודיו, עלולה להקשות עליהם בצורה לא הוגנת. דרישה זו לא תמיד משקפת את יכולותיהם האמיתיות, אלא את המכשולים שהם נאלצים להתמודד עמם במהלך העבודה. 

כדי להקל על התלמידים:

  • התאימו את לוחות הזמנים: במידה והמשימה דורשת הקראה או סיוע אחר, תנו לתלמידים זמן נוסף שיאפשר להם להשלים את המשימה בלי לחץ מיותר.
  • שקלו פתרונות חלופיים: אם יש עיכוב עקב מכשול לוגיסטי, אפשרו הגשה בדרך אחרת, כמו שליחת קובץ אודיו במקום מסמך כתוב.

גמישות בזמני הגשה יוצרת סביבה תומכת, המאפשרת לתלמידים להתמודד עם האתגרים האישיים שלהם ולמצות את יכולותיהם האמיתיות. יחד עם זאת, חשוב שהמורה ירגיש בטוח שהתלמיד לא ינצל לרעה את ההתגמשות בזמנים – דבר המתאפשר באמצעות יצירת יחסי אמון ברורים בין המורה לתלמיד.


טעות מס' 5: להתעקש על עבודה בכיתה

עבור תלמידים דיסלקטיים, עבודה בכיתה אינה תמיד הדרך האפקטיבית ביותר להתמודד עם חומר הלימוד. רעשי הרקע, הלחץ החברתי, או חוסר הנוחות הכללית עלולים להפריע להם להתרכז ולהפיק את המיטב מהמשימה. 

כדי ליצור סביבה לימודית מותאמת:

  • אפשרו גמישות במרחב הלמידה: תנו לתלמידים את האפשרות לעבוד בחדר נפרד, במקום שקט, או אפילו בבית, בהתאם לצרכיהם האישיים.
  • שקלו חלופות אישיות: במידת הצורך, התאימו את אופי המשימה כך שתוכל להתבצע מחוץ לכיתה מבלי לפגוע במטרות הלימודיות.
  • שמרו על תקשורת פתוחה: בדקו עם התלמיד מהי הדרך הנוחה ביותר עבורו ללמוד ולהתמודד עם החומר, והתאימו את הגישה בהתאם.

גמישות כזו תסייע לתלמידים להתרכז ולהפיק תוצאות טובות יותר, תוך התחשבות בקשיים האישיים שלהם.


טעות מס' 6: לומר "אל תדאג, אני אקריא לך"

כאשר מורה מבטיח באופן ספונטאני ומתוך רצון טוב להקריא לתלמיד טקסט בזמן עבודת כיתה או מבחן, הדבר עלול לגרום יותר נזק מתועלת. מורים עסוקים לרוב במשימות נוספות במהלך השיעור, מה שמוביל להקראה חלקית, קטועה או חפוזה. התלמיד, מצדו, עלול לאבד ריכוז או להתקשות להבין את הטקסט לאחר הקראה אחת בלבד, שכן אין לו אפשרות לחזור עליו בקצב שלו. 

כדי לספק מענה יעיל:

  • הכינו מראש קובצי אודיו: הקלטת הטקסט מראש תאפשר לתלמיד לשלוט בקצב ההאזנה, לחזור על קטעים ולהבין את החומר לעומק.
  • תכננו את התהליך מראש: ודאו שהתלמיד יודע כיצד יתבצע הסיוע, כדי להימנע מאלתורים ברגע האחרון שעלולים לפגוע בלמידה. אם ההקראה נעשית על ידי המורה, וודאו שיש מספיק זמן להקראה מסודרת מבלי להפריע למהלך השיעור או להלחיץ את התלמיד. לחילופין, אפשרו לתלמיד לבצע את המשימה בבית.

שיטה מובנית ומתוכננת מראש תאפשר לתלמיד להרגיש בטוח ומוכן להתמודד עם המשימה בצורה מיטבית.


טעות מס' 7: לסרב להקריא

עבור תלמידים עם דיסלקציה, בקשה להקראה מהמורה היא לרוב מוצא אחרון. רוב התלמידים יעדיפו לקרוא בעצמם, משום שזו הדרך הנוחה והעצמאית ביותר עבורם. כאשר תלמיד מבקש הקראה, מדובר בסימן לכך שהוא נתקל בקושי ממשי בקריאה ואין לו אפשרות אחרת להתמודד עם הטקסט. 

כדי לסייע לתלמידים בצורה מיטבית:

  • העניקו הקראה לפי צורך: אל תסרבו לבקשה להקראה. אם תלמיד מבקש, יש לכך סיבה מוצדקת, והקראה יכולה לאפשר לו להבין את החומר ללא תסכול.
  • שקלו פתרונות גמישים: אם הקראה בכיתה אינה אפשרית או נוחה, ספקו לתלמיד קובץ אודיו מוקלט מראש או קובץ טקסט דיגיטלי שאותו יוכל התלמיד להמיר לאודיו. כך הוא יוכל לשלוט במהירות ההאזנה, לחזור על קטעים לפי הצורך, ולהתאים את החוויה לקצב שלו.
  • תנו לתלמיד תחושת שליטה: ודאו שהתלמיד יכול לגשת למידע בדרך שמאפשרת לו להרגיש בנוח ולשמור על עצמאותו בלמידה.

זכרו שבקשה להקראה היא לרוב מוצא אחרון עבור תלמידים עם דיסלקציה, ולכן חשוב להיענות לה ברגישות ובפתרונות שמותאמים לצרכיהם.


טעות מס' 8: להורות לבן/בת כיתה להקריא טקסט לתלמיד הדיסלקטי

הקראה לתלמיד עם דיסלקציה היא תהליך רגיש ואישי, ולכן אינה מתאימה לכל אינטראקציה בין תלמידים. כאשר מורה מבקש מחבר כיתה להקריא לתלמיד, הדבר עלול להפוך לחוויה משפילה ולא נוחה, במיוחד אם ההקראה נעשית על ידי מישהו שהתלמיד לא בחר בעצמו או לא חש בנוח עמו.

הסיבה לכך נעוצה באופי האינטימי של ההקראה. כאשר מישהו מקריא לתלמיד, הוא שולט לחלוטין על קצב הלמידה והאינטראקציה עם הטקסט. בניגוד לתוכנות הקראה דיגיטליות, אין אפשרות לעצור, לחזור אחורה, או להאיץ את קצב ההקראה. במקום זאת, נוצרת תלות מלאה במקריא, מה שדורש יחסים של אמון ונוחות בין הצדדים. 

מכשולים אפשריים:

  • חוסר התאמה בין המקריא לשומע: המורה לא תמיד יודע בוודאות מה טיב היחסים בין המקריא לתלמיד עם הדיסלקציה, ולא יכול להבטיח שהתלמיד ירגיש בנוח.
  • זלזול או חוסר רגישות: תלמידים שאינם מבינים מהי דיסלקציה עשויים לזלזל בתהליך, להקריא בצורה לא מדויקת או לא להיות קשובים לצרכים של השומע.
  • קצב ותשומת לב: הקראה איטית מדי או חוסר סבלנות מצד המקריא עלולים להפריע לריכוז וללמידה של התלמיד.

כדי להימנע מחוויות שליליות:

  • אפשרו לתלמיד לבחור את המקריא: אם תלמיד עם דיסלקציה מבקש שחבר מסוים יקריא לו, כבדו את בחירתו. כאשר הבחירה נעשית על ידו, הסיכוי לחוויית למידה נעימה עולה.
  • העדיפו פתרונות טכנולוגיים: אם אפשר, ספקו לתלמיד תוכנות הקראה שמאפשרות לו שליטה מלאה על קצב ואופן הקריאה.
  • היו רגישים ואינטואיטיביים: אם אין ברירה אלא לבקש מתלמיד אחר להקריא, ודאו שהדבר נעשה בהסכמת התלמיד עם הדיסלקציה (ובהסכמת התלמיד המקריא!), ותנו משקל לתחושותיו ולצרכיו.

בסופו של דבר, מענה רגיש ומותאם אישית ישמור על כבודו של התלמיד ויאפשר לו ללמוד בצורה מיטבית.


טעות מס' 9: לשכוח להקריא את הכתוב על הלוח

כאשר מורה שוכח להקריא את התוכן שכתב על הלוח, תלמיד דיסלקטי עלול להתקשות לעקוב אחר השיעור. בזמן שהוא מנסה לפענח את הכתוב, הוא לא מסוגל להקשיב לדברי המורה, מה שפוגע ביכולתו להבין ולהטמיע את החומר הנלמד. ואם הוא לא הצליח לקרוא את הכתוב על הלוח, התלמיד אינו מעורה בתוכן השיעור. 

כדי להקל על התלמיד:

  • זכרו להקריא את הכתוב בלוח: ודאו שכל מה שנכתב נאמר בקול רם, כך שהתלמיד יוכל להתרכז בהקשבה ולא במאמץ לפענוח.
  • שלבו הסברים בעל-פה: תוך כדי הקראה, פנו זמן להסביר את החומר במילים פשוטות וברורות.

שילוב בין הקראה להסברים יוצר סביבה לימודית נוחה ומעודדת, ומאפשר לתלמידים להפיק את המרב מהשיעור.


טעות מס' 10: לבחון בכיתת הקראה

בחינות בכיתת הקראה עלולות להפוך למאבק מתיש עבור תלמידים דיסלקטיים. במצב כזה, התלמיד תלוי לחלוטין במורה שיקרא עבורו את הטקסט, ואין לו אפשרות לחזור על הטקסט לפי הצורך. עם מספר תלמידים בכיתה, כל אחד עשוי לבקש מהמורה לחזור על פסקאות מסוימות, מה שיוצר קיטוע רב ומאריך את התהליך באופן משמעותי. 

כדי להפוך את החוויה ליעילה ונעימה יותר:

  • ספקו קבצי אודיו: במקום הקראה בכיתה, הכינו מראש קובצי אודיו עם טקסט הבחינה מוקלט בצורה ברורה ומסודרת. כך התלמיד יוכל להאזין לטקסט בקצב שלו ולחזור על קטעים לפי הצורך.

מעבר לשיטה זו מפחית את הלחץ על התלמידים ועל המורה כאחד, ומשפר את תנאי הבחינה כך שישקפו טוב יותר את יכולות התלמידים.


טעות מס' 11: לבחון בעל-פה בלי לדעת איך עושים זאת נכון

סטייה מהאופן בו יש לערוך מבחן בעל-פה עלולה לפגוע בתלמיד. חשוב שהמורה המנהל את המבחן יהיה מודע לכללי יישום ההתאמות בדרכי ההיבחנות ויקפיד לפעול לפיהם.


טעות מס' 12: לתת משקל רב לניסוח התשובה בבחינות בעל-פה

בבחינות בעל-פה, התמקדות יתר בניסוח התשובה עלולה להעמיד תלמידים דיסלקטיים בעמדת נחיתות. תלמידים אלה מתנסחים לרוב בשפת דיבור, להבדיל משפת כתיבה, אך הדבר לא מעיד על הבנתם את החומר. במקום זאת, יש להתרכז בתוכן התשובה ובידע שהוצג. 

כדי להעריך את התלמידים בצורה הוגנת:

  • שימו דגש על הבנת החומר: הקשיבו למה שהתלמיד אומר, ולא רק לאופן שבו הדברים נאמרים.
  • אפשרו ניסוחים גמישים: תנו לתלמידים זמן לחשוב ולנסח מחדש אם יש צורך, מבלי להלחיץ אותם על אופן הביטוי.

כך תוכלו להעריך באופן מדויק את רמת הידע של התלמיד מבלי שהקשיים בניסוח יפגעו בציון.


טעות מס' 13: לשלב את התלמיד בעבודה בקבוצה באופן שרירותי

למידה בקבוצות יכולה להיות כלי חיובי ומעשיר, אך עבור תלמיד עם דיסלקציה, החוויה תלויה רבות באופי הקבוצה ובחלוקת התפקידים. כאשר התלמיד משתלב בקבוצה שבה יש הרמוניה, חלוקת תפקידים מותאמת, והבנה של הקשיים שלו, הוא יכול לתרום בדרכו הייחודית ולחוות תחושת שותפות אמיתית.

עם זאת, שיבוץ לקבוצה לא מתאימה, עם תלמידים שאינם מבינים או מתחשבים בקשיים, עלול להוביל לזלזול, בידוד וחוסר מוטיבציה. חוסר רגישות כזה מתבטא גם בחלוקת תפקידים לא הוגנת או בהתעלמות מצרכיו של התלמיד. 

כדי ליצור חוויית למידה חיובית:

  • בחרו קבוצות בתשומת לב: וודאו שהתלמיד נמצא בקבוצה עם חברים שמכבדים ומבינים את האתגרים שלו.
  • התאימו את חלוקת התפקידים: בחרו תפקידים שמאפשרים לתלמיד עם דיסלקציה להביא לידי ביטוי את יכולותיו, מבלי להעמיד אותו במצב לא נוח או מלחיץ.

בנייה נכונה של קבוצות יכולה להפוך את חוויית העבודה לשותפות מעצימה ולא למצוקה מיותרת.


טעות מס' 14: להתקיל עם חומר חדש לעבודה בכיתה

כאשר תלמיד נדרש לקרוא חומר חדש בכיתה ללא הכנה מוקדמת, הדבר עלול ליצור תחושת לחץ ולפגוע ביכולתו להתמודד עם המשימה. עבור תלמידים דיסלקטיים, הכנה מראש היא קריטית כדי להבין ולעבד את החומר בקצב ובאופן המתאים להם. 

כדי למנוע מצבים כאלה:

  • שלחו את החומר מראש: ספקו לתלמידים את הטקסט בצורה דיגיטלית לפני השיעור, כך שיוכלו להכיר את התוכן ולהיערך בהתאם.
  • וודאו נגישות: העבירו לתלמיד קבצים בפורמטים שניתן להמיר בקלות להקראה אוטומטית, כמו מסמך Word.
  • התחשבו במקרי חירום: אם בכל זאת מצאתם את עצמכם מתקילים תלמיד, הכירו באחריותכם והציעו לדחות את המשימה למועד אחר, כדי לאפשר לו להתמודד עם החומר בנחת.

גישה כזו יוצרת סביבה לימודית מכילה ותומכת, שבה לתלמיד יש את הכלים והזמן הנדרשים להצליח.


טעות מס' 15: להימנע ממתן התאמות לפני קבלת אישור התאמות ממשרד החינוך

כאשר יש אבחון רשמי הממליץ על התאמות, מורה יכול להתחשב בכך ולהעניק התאמות מתאימות כבר בשלבים הראשונים, גם אם האישור הרשמי ממשרד החינוך טרם התקבל. 

יחד עם זאת, כל מקרה דורש שיקול דעת:

  • התאמות על סמך אבחון: אם התלמיד מציג אבחון רשמי וברור, כדאי לשקול מתן התאמות שיאפשרו לו ללמוד ולהיבחן באופן מיטבי, גם לפני האישור הרשמי.
  • גישה גמישה: במקרים גבוליים או במצבים שבהם אין ודאות לגבי ההתאמות, חשוב לבחון את הצרכים של התלמיד ולנהוג ברגישות תוך התייעצות עם גורמים מקצועיים.

בסופו של דבר, המטרה היא לתמוך בתלמיד בצורה שתשפר את תהליך הלמידה שלו, תוך איזון בין מדיניות רשמית לבין הצרכים האישיים של התלמיד.


טעות מס' 16: לומר לתלמידה "תעשי מה שאת יכולה"

מה שאני יכולה? 
מה זה אומר בכלל? 
שאני יכולה לנסות לקרוא ולהיכשל? 
לחוות את תחושת הכישלון הזאת שוב ושוב? 
את רומזת שאולי אני יכולה לעשות יותר ממה שאני חושבת? 
ומה יקרה אם לא אצליח? 
לא תשפטי אותי? 
לא תתאכזבי? 
או שאת מצפה שאוכיח, לך ולעצמי, שאני פשוט גרועה?

ואם אנסה, והכישלון יגיע – שוב אשאר תקועה, 
כשכולם מסביבי מתקדמים ואני לבד, לא מצליחה לזוז מהמקום. 
ומה אז? 
אחרי שניסיתי, לא הצלחתי, ואני מרגישה שזה היה חסר תועלת לגמרי, 
מה השלב הבא? 
האם תזכרי שאת זו שאמרת לי לעשות רק מה שאני יכולה? 
וכשאני לא מצליחה לעשות אפילו את זה, איפה זה משאיר אותי?

אם אני לא מסוגלת להתמודד עם המשימה הטכנית, 
למה לדרוש ממני לנסות? 
האם המטרה היא שאחווה עוד רגע של תסכול, 
עוד תחושת חוסר אונים, 
עוד אישור לכך שאני לא יכולה?

והנה זה שוב קורה. 
שוב אני עומדת מול הקושי, 
שוב עולה המחשבה שאולי לא מאמינים לי. 
כאילו את אומרת: 
'אולי את פשוט לא יודעת מה אתה מסוגל לעשות? 
אולי אתה לא מבינה נכון את המגבלה שלך?' 
אבל אני מבינה, ואני מרגישה אותה כל הזמן.

כשאת אומרת ,'תעשה מה שאת יכולה' 
את לא נותנת לי את המרחב להצליח בדרך שלי, 
אלא רק מזכירה לי את מה שאני לא יכולה. 
למה לגרום לי לעמוד מול תחושת הכישלון הזאת שוב ושוב, 
כשברור שזה לא יוביל לאיזו הצלחה פתאומית או קסם?

למה המורים אומרים "תעשי מה שאת יכולה"? 
אולי זה כדי שכולם בכיתה יהיו עסוקים? 
שיהיה שקט? 
אולי יש בזה איזה ניסיון להוכיח משהו, 
כאילו הרצון יכול לגבור על הכול. 
או שאולי הם פשוט לא מבינים באמת מה הקושי שלי – 
לא מבינים עד הסוף.

ובכן –

אמירה כמו "תעשי מה שאת יכולה" עלולה להעמיד את התלמיד במצב של חוסר אונים נוסף, לתסכל אותו ולהעצים תחושות כישלון שכבר חווה מספיק. במקום זאת, חשוב להציע לתלמיד כלים מותאמים שמאפשרים לו להתמודד עם הקושי בדרך שתכבד את צרכיו ותמנע חוויות שליליות נוספות.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.